פסק-דין בתיק ת"א 10576-06-09

1.         על יסוד האמור בכתב התביעה בתאריך 16.12.08, בשעות אחה"צ, הלכה התובעת על מדרכה במרכז קרית אתא, כשפניה היו מועדות לעבר בנק הפועלים. אותה עת בוצעו במקום עבודות בנייה נרחבות. גושי אבנים ועפר היו מפוזרים בשטח נרחב. כתוצאה ממפגעים אלו נפלה התובעת ונחבלה בחזה בצד ימין. נטען כי לתאונה היו עדים רבים, אף נטען כי מיד לאחר התאונה גודר איזור התאונה. לנוכח טענת התובעת לרשלנותה של הנתבעת (להלן, גם "העירייה"), הוגשה תובענת הנזיקין שבפניי להטבת נזקי גופה של התובעת.

            העירייה התגוננה בפני התביעה. היא הכחישה כל עיקר את האירוע. מסתבר כי ביום 11.6.08, כטענת התובעת, היא נפגעה במדרכה במקום אחר בתחומי העירייה והגישה תובענה נוספת. משום כך נטען כי התובעת היא "תובעת סדרתית" של תאונות שלא היו ולא נבראו.

            עוד הגישה העירייה הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי (להלן, גם "בן רחמים"). נטען כי באותו מועד נשכרה בן רחמים על ידי העירייה וביצעה את העבודות האמורות. משום כך, וככל שתחוייב העירייה בדינה, נדרשה בן רחמים לשפות את העירייה.

2.         התובעת אינה טוענת לנכות. אף לנוכח זאת הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, אליהם ניתן יהיה לצרף מסמכים ותצהירים. לאחר שאלו הונחו בפניי סירבתי להגשת סיכומי טענות במחזור שני. מנגד, נדרשתי להערות ב"כ בן רחמים לעניין תמונות הזירה כנטען, ולתגובת ב"כ התובעת בסוגיה הנדונה.

3.         שקלתי מכלול הראיות והטענות. לכל אורך הדרך, הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק, כפות המאזניים נוטות באופן בולט לחובת התובעת.

4.         אכן העובדה שהתובעת, על פי הטענה, נחבלה בתאונה קודמת בעלת מאפיינים דומים, אינה גוזרת, בהכרח, את המסקנה כי היא "תובעת סדרתית", כשם שהיא אינה גוזרת את המסקנה ההפוכה של ב"כ התובעת על פיה העירייה היא "רשלנית סדרתית". אין בדעתי לשנות ממסקנתי זו הגם שהוברר לי שהתביעה בגין התאונה הקודמת נדחתה על ידי עמיתי, כב' השופט פרידמן, אשר ראה במפורש לא לרחוש אמון לעדותה של התובעת. אף נתון זה אינו גוזר את העדר האמון שלי לגרסתה של התובעת, מן הטעם האמור. ואולם מצויים בפניי נתונים נוספים הגוזרים זאת.

5.         התאונה התרחשה, כנטען על ידי התובעת, בנוכחות עדים רבים. ולא זו בלבד אלא שפרטי שני עדי ראיה ומספרי הפלאפון שלהם נימנו בסיכומי הטענות. זאת ועוד: בעלה של התובעת חש לעזרתה לאחר נפילתה. לנוכח כל אלו בולטת עד מאוד הימנעותה של התובעת מהגשת תצהיריהם של עדים אלו. וכך, במו ידה, גרמה התובעת לכך שנמסרה עדות יחיד שלה, כבעלת עניין, ולא משום שאין עדים לנפילתה, אלא חרף העובדה שעל פי הטענה היו-גם-היו.

6.         נטען כי בעקבות האירוע היו פניות רבות של התובעת, ושמא בא כוחה, לעירייה. אכן, לו שזפו עיניי מכתבים כאמור, ותגובות או העדר תגובות, ייתכן שהדבר היה משפיע על מאזן שיקוליי. אין בפניי בדל-ראיה בכיוון זה.

7.         בעדותה של התובעת בפני השופט פרידמן, לעניין התאונה הקודמת שלה, היא נחקרה אודות התאונה הנדונה בפניי. והנה היא העידה שם כי "במרכז שם היה שיפוצים אבל הם לא סימנו מקום שאסור לעבור משם ובדיוק יצאתי מהסופר והלכתי לבנקט שם ואני לא זוכרת, לא ראיתי איך נפלתי. אז באמת אנשים שם הזמינו לי אמבולנס". משמע, על פי העדות האמורה יודעת התובעת כי במקום היו שיפוצים. וכן והעיקר, היא אינה יכולה להצביע על מפגע קונקרטי שהרי היא מודה כי "לא ראיתי איך נפלתי". לנוכח העובדה שמעברה הרפואי של התובעת אני למד על תחלואים רבים ובעיקר לעניין סחרחורות, כך בהמשך העדות בפני השופט פרידמן, שמא התובעת נפלה כתוצאה מסחרחורת, ולא כתוצאה ממפגע זה או אחר.

            הנתון האמור חובר לכך שהתובעת מעידה כי היא גרה בסמוך למקום, פוקדת אותו לעיתים קרובות. לנוכח כל אלו מצפה הייתי שהתובעת, בכוונת-מכוון, לא תיכנס למקום המצוי בשיפוצים ומכל מקום נהיר שיש לייחס לה אשם תורם נכבד.

8.         ב"כ התובע, כמסתבר, צילם במכשיר הפלאפון שלו תמונות מזירת האירוע. התמונות האמורות אינן קושרות, בהכרח, בין סופר מרקט בו הייתה התובעת לבין כספומט אליו היו מועדות פניה. חסרת שחר היא טענת ב"כ התובע כי העירייה אמורה הייתה לצלם את המקום. אין דבר אבסורדי מזה. העירייה, כך שיטת ב"כ התובע, אמורה הייתה לנחש שבשעה ובמועד האמורים נפלה התובעת, והיא אמורה הייתה, על פי אותו היגיון, לצלם את זירת האירוע... והעיקר: אם אכן המקום לא גודר לפני התאונה אלא לאחר מכן, בוודאי שמערכת תמונות המציינת את המפגע ביום התרחשותו, ואת הגידור לאחר יום התרחשותו, הייתה יכולה לעמוד ביסוד שיקוליי לזכות התובעת. גם בכך היא חדלה.

9.         כך, ככל שעסקינן בשאלות של חבות. כך אף ככל שעסקינן בשאלות של גובה הנזק. התובעת היא ילידת 1947. למרות טענתה אודות עבודתה לפנים והצעות עבודה שניתנו לה, היא לא תמכה זאת בבדל-ראיה. דומה שלתובעת נכות כללית בשיעור של 89%. ב"כ התובעת השפיע עליי שפע מסמכים רפואיים, שאין להם כל קשר לתאונה ותוצאותיה, ואילץ אותי לבור את המוץ מן התבן. משפע המסמכים הלא רלוונטיים דליתי, לכאורה, כי בעקבות התאונה הומלץ לתובע לשהות במנוחה במשך שלושה ימים ואני מתרשם כי תוצאות התאונה הזו השפיעו עליה, לערך, לתקופה של חודש ימים. ב"כ התובעת טוען כי לא הוגשה חוות דעת רפואית מטעם התובעת, לנוכח מצבה הכלכלי. נהיר שהדבר אינו מעלה ואינו מוריד.

            אכן, לנוכח התיעוד הרפואי שבפניי אני מתרשם שהתובעת נפלה, מן הסתם באותו מקום, ונהיר שאין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין החבות.

10.        נמצאו לי מספר שיקולים נגד העירייה ובן רחמים.

התמונות שהונחו בפניי אכן מצביעות שהיו במקום עבודות שיפוץ. דומה שבן רחמים לא הקפיד על ניקיון המקום. הד לכך נמצא ביומן העבודה שהונח בפניי. נרשם שם, לכאורה על ידי מפקח מטעם העירייה, כי "על הקבלן לסלק כל הפסולת מאתר העבודה". שמא הדבר הוא הד למפגעים האמורים, שגרמו לנפילתה של התובעת.

11.        הנה-כי-כן, ככל שעסקינן בשאלות חבות וגובה נזק, שקלתי לזכות את התובעת בפיצויי נזק בסכום של מאות שקלים, המשקפים את מאזן שיקוליי כאמור. מנגד, לנוכח מכלול השיקולים הנוגדים, מחייב הייתי את התובעת בשכ"ט עו"ד, הן לעירייה והן לבן רחמים, בסכומים של אלפי שקלים. הוסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה. שקלתי והחלטתי לדחות את התביעה ללא צו להוצאות.

12.        לפיכך הנני דוחה את התביעה.

            אין צו להוצאות.

13.        המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.